פסק-דין בתיק עפ"א 60550-05-13

לפניי ערעור של המדינה על קולת העונשים שהוטלו על המשיבים.

המשיבים הורשעו בבימ"ש קמא, על פי הודאתם, בעבירות הבאות: ניהול עסק ללא רישיון; הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין; הפעלת אתר לסילוק פסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין; וכן עבירה של לכלוך והשלכת פסולת.

על כל אחד מהמשיבים, הן החברה והן מנהלה, הוטל קנס כספי בסך 7,500 ש"ח וכן הוטלה על המשיב 2 התחייבות כספית ע"ס 10,000 ש"ח.

ביהמ"ש קמא ציין בגזר דינו, בין היתר, כי מתחם הענישה הראוי בעבירות הנדונות הוא קנס כספי הנע בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים. בימ"ש קמא סבר כי אין להחמיר עם המשיבים, בין היתר, לאור ההיתרים הזמניים שהוצאו מטעם העירייה דוגמת נ/1, לאור התרשמותו מכנות דבריו של המשיב 2 וכן התרשמותו כי בטווח הקרוב יחסית יחזיקו המשיבים בכל ההיתרים הנדרשים וימשיכו במלאכת מחזור הפסולת לטובת הכלל וכן לאור זאת שהמשיבים השקיעו למעלה מעשרה מליון ש"ח בפרויקט הנדון.

ב"כ המערערת סבור כי בימ"ש קמא שגה עת חרג לקולה ממתחם הענישה הראוי, אשר על פי הפסיקה שעליה הסתמך נע לדעתו בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים כקנס כספי. לדעת ב"כ המערערת, ככל שמדובר במי שביצע עבירות הקשורות בפגיעה באיכות הסביבה, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על פני הנסיבות האישיות של הנאשמים. על כן, עתר ב"כ המערערת להטיל על המשיבים קנסות העולים פי כמה על אלה שהוטלו עליהם ע"י בימ"ש קמא וכן עתר להטיל על המשיבים מאסרים מותנים והתחייבויות מרתיעות. 

מנגד, עתר ב"כ המשיבים לדחות את הערעור. ב"כ המשיבים ביקש להדגיש, בין היתר, כי מדובר בתחנת מעבר לטיפול בפסולת שהוקמה בסיועה של עיריית אשקלון ולבקשתה; כי תחנת המעבר תורמת לשמירה על סביבה נקייה; כי התחנה הופעלה מתוקף היתרים זמניים מזמן לזמן; כי המשיבים פעלו רבות לצורך קבלת ההיתרים והשקיעו ממיטב כספם בהקמת התחנה, סכומים העומדים על כ- 10 מיליון ש"ח; כי רישיון עסק קבוע לא הונפק בזמנו בשל נסיבות אובייקטיביות, לאור הנחיות עיריית אשקלון כי יש צורך בהעתקת פעילותה של תחנת המעבר למקום אחר; ולטענת ב"כ המשיבים בינתיים הסירו המשיבים את כל המחדלים ונכון להיום התחנה פועלת בהיתר תקף מעיריית אשקלון. על כן, לדעת ב"כ המשיבים, היתה הצדקה להסתפק ברף התחתון של מתחם הענישה הראוי, כפי שהחליט בימ"ש קמא.

לאחר בחינת מכלול השיקולים ועמדות ב"כ שני הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל באופן חלקי את הערעור.

חרף הנסיבות המקלות שנמנו ע"י ב"כ המשיבים ושפורטו ע"י בימ"ש קמא, העונשים שהוטלו ע"י בימ"ש קמא חורגים לקולה מהרף התחתון של מתחם העונש ההולם, שהינו בן עשרות אלפי שקלים.

צודק ב"כ המערערת כי יש לנקוט ענישה מרתיעה כלפי הפוגעים באיכות הסביבה וכי אין די בעונשים שהוטלו ע"י בימ"ש קמא כדי להרתיע את המשיבים ואת הרבים.

עם זאת, לא ימוצה הדין עם המשיבים לאור הנסיבות המקלות והמיוחדות של המקרה דנא ושל המשיבים ובשים לב לכלל הידוע שלפיו אין ערכאת הערעור ממצה את הדין בקבלה ערעור מוצדק על קולת העונש.

סוף דבר, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שחלף העונשים שהוטלו ע"י בימ"ש קמא, יושתו על המשיבים העונשים הבאים:

על המשיבה 1 - קנס בסך 30,000 ש"ח.

על המשיב 2 - קנס בסך 12,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתם וכן התחייבות כספית ע"ס 50,000 ש"ח שלא יעבור תוך שנתיים מהיום עבירה מהעבירות שבהן הורשע.

הקנסות ישולמו ב- 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.7.13 ואילך. אי תשלום של אחד משיעורי הקנס, יעמיד את כל יתרת הקנס לתשלום מידי.

הקנסות יועברו לטובת הקרן לשמירת ניקיון.

בנסיבות הכוללות דנא, אין מקום להשתת מאסר מותנה, בניגוד לעתירת המערערת.

<#4#>

ניתן והודע היום א' אב תשע"ג, 08/07/2013 במעמד הנוכחים.